<h1>חדושי הר"ן — חולין</h1>
<h2>דף ד:</h2>
[חולין ק"ב ע"ב] מה לשרצים שכן אסורין במשהו. פי' רש"י ז"ל כדאמרי' במעילה בפ' קדשי מזבח [דף י"ד ע"ב] והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה וכו' פתח הכתוב באכילה וסיים בטומאה לומר לך מה טומאה בכעדשה אף אכילה בכעדשה. ודוקא בשרצים טמאים דהכא נמי בשרצים טמאים אמרינן אבל בשרצים טהורים אמרינן אינן בכעדשה אלא בכזית כשאר אסורין וכדאמר ר' יוחנן התם דאין לוקין עליהם אלא בכזית ובכריתות [ד' ע"ב] נמי אמרינן דם ובשר מצטרפין לכזית והיינו בטהורין. והא דאמרינן בזבחים פרק השוחט [ק"ו ע"ב] אי משרצים טמאים שכן טומאתן במשהו אי בשרצים טהורין שכן אסורין במשהו. איכא למימר דהתם בשלמים ומשום בריה וכך תירצו בתוס'.
[חולין ע"ד ע"ב] ר' יוחנן אומר אף לדברי המתיר בחלב אוסר בדם. משמע דלר"י דמו אסור וענש כרת דמדמסקינן דר"ל דאמר מתיר בדמו לומר שאין ענוש כרת מכלל דלר' יוחנן דאמר אוסר בדמו ענוש כרת קאמר דאי לא במאי פליגי. וכתב הרמב"ן ז"ל דר' יוחנן הוא דאמר הכי אליבא דר' יהודה ולית ליה לר' יוחנן אליבא דר' יהודה דכל היכא דלא מחייב אדם הנפש לא מחייב אדם התמצית אלא הרי דמו של שליל כדם התמצית וענוש כרת אבל אנן דלא קי"ל כר' יהודה אין חייבין עליו כרת אלא כדם איברים הוא אי נמי כדם התמצי' וזה שכתב' הריא"ף ז"ל בהלכותיו לא לענין כרת כמו שנאמר' בגמרא אבל רצה לאסור דמו על פי הגמרא ותפס לעצמו הלשון הכתוב בה ואין דברי הריא"ף ז"ל מוכיחין כן שהרי כתוב מחלוקתן של ר' שמעון ב"ל ור' יוחנן וכתב וקי"ל כר' יוחנן ואם איתא אדרבה לא קי"ל כר' יוחנן וכן הרמב"ם ז"ל כתב (בפ"י) [פ"ו ה"ה] מהלכות מאכלות אסורות השליל הנמצא במעי הבהמה הרי דמו כדם הילוד לפיכך דם הנמצא כנוס בתוך לבו חייבו עליו כרת אלמא ס"ל לר' יוחנן אפילו אליבא דרבנן איכא כרת בדמו של שליל וכי תימא דהיאך אפשר והא אמרינן דבשליל ליכא דם הנפש (וקי"ל) [והוה ליה] כדם האיברים או כדם התמצית דלרבנן דקי"ל כותיה דאינן אלא באזהרה. וי"ל דכי אמרינן ה"מ לר"ל דכיון דס"ל דאפילו לר' יהודה ליכא כרת בדמו של שליל ע"כ אית ליה למימר דשליל לית ליה דם הנפש וכדמתרצינן בגמרא אליביה אבל לר' יוחנן דאמר דר' יהודה ענוש כרת בדמו ס"ל דבשליל דם הנפש אית ביה דכיון דארבעה סימנין אכשר ביה רחמנא אף מצד עצמו יש בו חיות ודם הנפש קרי הילכך לר' יהודה אכוליה דמו של שליל ענוש כרת ולדידן דקי"ל כרבנן דאמרי דם האיברים באזהרה בדם הנפש שלו ענוש כרת ודם איבריו באזהרה ודינן שוה לבהמה גמורה.
<h2>דף יד.</h2>
[חולין קי"ג ע"ב] וסבר שמואל איסור חל על איסור והא שמואל וכו'. א"ל מאי קושיא דהא איסור חל על איסור דבשר בחלב איסור מוסיף הוא שהרי בתחלה לא נאסר אלא באכילה ועכשיו נתוסף בה איסור הנאה ובמסכת כריתות [י"ד ע"א] גבי יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה חמש חטאות ואשם אחד אמרינן דאיסור הנאה איסור מוסיף הוא ואלו בכהן שאוכל תרומה טמאה כל שנטמאת תרומה ואחר כך נטמא כהן ליכא איסור מוסיף דליכא למימר אפילו בנטמא כהן ואחר כך נטמאת תרומה אמרינן דאינו במיתה אף על גב דנתוסף איסור באותה תרומה לכל כהן דאלו בכה"ג פטור לאו משום אין איסור חל על איסור הוא ובודאי שכל שנטמא הגוף תחלה חייב ולא פטרינן אלא בנטמאת תרומה ואחר כך נטמא הגוף והיינו דאמרינן פרט לזו שמחוללת ועומדת קודם לכן לפיכך נראה דשמעתין פליגא אדרבא דאמר במסכת שבועות [כ"ד ע"ב] דאפילו למאן דלית ליה כולל מוסיף אית ליה.
<h2>דף כא:</h2>
[חולין קי"ב ע"ב] דגים ועופות שמלחן זה עם עם זה אסורין. מדאמרינן אסורין סתמא משמע דאסורין ולית להו תקנתא במליחה. וכי תימא אמאי לא. א"ל לפי שאין המלח (מעלי) [מפליט] כל הדם שבחתיכה שכבר כתבו הגאונים ז"ל דשיעור מליחה כדי הלוך מיל (ואינו) [ואנו] רואין שהמיחל היוצא מן הבשר אחר שיעור זה יותר מאדים מן הראשון הילכך ודאי אין מליחה באה אלא להוציא דם שעל גבי בשר והסמוך לו הא לדם הבלועה בחתוכה לא חיישינן דהוה ליה דם האיברים שלא פירש דשרי וזהו דעת הרמב"ם ז"ל ולפיכך הוא מצריך שלא ליתן הבשר בקדירה עד שיהיו המים רותחין שאחר כך אין מפליטין אדרבה חולטין הבשר (ומניח) [ומונעין] הדם שלא יצא אף על פי כן צריך למולחו שיצא הדם שעל שטח הבשר והסמוך לו דאי לא חיישינן שמא קודם שתרגיש הבשר בחום המים (תפשיט מן הקרום בשטחה) [תפלוט מן הקרוב לשטחה] ולפיכך דגים שבלועין הן [דם] דאתי מעלמא כיון שאין המלח מוציאתו אסור. ואין סברא זו נכונה דהא אמרינן לעיל באומצא דאסמיק ביעי ומוזריקי דחתכוה ומלחוה אפילו לקדרה שפיר דמי דאלמא המלח מוציא אף הדם שבתוך החוטין ואף על פי שאחר שיעור מליחה המוחל מאדים איכא למימר דקים להו לרבנן דבשיעור מליחה יוצא כל דם גמור והשאר מיחל אדום הוא שיוצא ומותר. ועוד נראה לומר שלא רצו חכמים להחמיר בדבר כל כך כיון דקיימא לן דדם שמלחו אין עובר עליו וכי תימא אם כן דגים שמלחו עם עופות יחזרו לאחר מליחה להתירם הראשון. יש לומר שאין המלח מפליט אלא דם הבלוע באיברי' מעצמן אבל דם הבאה ממקו' אחר אין המלח מפליטו. עוד תירצו בזה דטעמא דמילתא משום דדם של איברים כל זמן שלא פלטו אין אוסר דכל היכא דלא פריש שרי ומה שלא נפלט במליחה אינו נפלט לעולם ולפיכך מותר בקדרה אבל דם שבלעו ממקום אחר אין כאן עדים שפלטו הכל. ואין זה מחוור שהרי דם הכנוס בחוטין במוזריקי משמע שאין דינו כדם האיברים אלא כמאן דמנח אמנא דמי מדאמרינן לעיל [קי"א ע"א] אדהכי חזיא לסמפונא דכבדא דהוה מלא דמא אמר להו אמאי תעבדו הכי ודוחק הוא לומר דשאני סמפונא דכבדא משאר חוטין לפיכך נראה כמו שפרשנו שהמלח מפליט כל הדם המובלע באיברים מעצמן ואפילו אותו שבתוך החוטין אבל אין המלח מפליט דם הבא ממקום אחר. אבל רבנו תם ז"ל היה מתיר למלוח בשר עם בשר שהיה מלוח אף על פי שכבר פלט דמו וצירו משום דדם משרק שריק ולא אסרו אלא עופות ודגים משום דדגים רפו קרמייהו. והקשה עליו הרמב"ן ז"ל שלא אמרו דם משרק שריק אלא בצלי משום דכבולעו כך פלטו אבל לא במליח שהרי קערה שמלח בה בשר אסרו לאכול בה רותח ולא אמרינן דם משרק שריק וכל שכן מן הבשר שאינו נשרק ואף על פי שהוא בשר מלוח כבר. ואין זו קושיא אצלי משום דאין ודאי כי אמרינן דדם משריק שריק היינו משום דכבולעו כך פולטו ובמליחה נמי איכא למימ' הכי שכשם שהמלח מבליעו לדם כך הוא מפלי' כיון שדרך המלח להפליט דם מן הבשר מה שאין כן בקערה שאין דרך המלח להפליט כלום ממנה. וכי תימא אם כן דגים למה הן אסורין לימא בהן כבולעו כך פולטו. איכא למימר משום דרפו קרמייהו דמא מסרך סריך בהו כחלב בבשר דאמרינן לעיל דסרוכי מסריך ולא אמרי' כבולעו כך פולטו אפילו על ידי האור. אבל עדיין אין דברי רבינו תם ז"ל מחוורין דהא רב ששת מלח גרמא גרמא משום דילמא פליט האי ובליע האי כדאיתא בסמוך [קי"ג ע"א] אף על גב דלא שמעינן ליה דפליג בדמא משרק שריק ואף על גב דאסיקנא דלא שנא בין חדא בין תרתי שרו היינו משום דאיידי דטריד לפלוט לא בלע אבל היכא דלא פליט ודאי בלע. ואקשינן מדתניא דג טהור שמלחו עם דג טמא מותר ולאו דמאן דפריך מצי סבר דצירו מותר דאי הכי טהור תפל וטמא מליח למה אסיר אלא מ"ה פריך משום דמשמע מינה דאפילו בציר אמרינן דאיידי דטריד למפלט לא בלע אף על גב דרב מרי לא אסתפק בהכי מדפשיט ליה רבא מהטמאים לאסור צירן ורוטבן ורש"י ז"ל לא פירש כן.
<h2>דף כב.</h2>
[חולין ל"ו ע"א] תנא דבי רבי ישמעאל ודם חללים ישתה פרט לדם קלוח שאינו מכשיר את הזרעים. פי' דקסבר תנא דבי ר"י דדם שנעשה בו חלל בלב' הוא מכשיר וכל זמן שמקלח אינו נעשה בו חלל ודלא כר' יוחנן דאמר התם בכריתות בפ' דם שחיטה [כ"ב ע"א] איזהו דם הקז שהנפש יוצא בו כל זמן שמקלח וס"ל כר"ל דאמר התם מטפה המשחרת ואילך אבל דם קלוח אין הנפש יוצאה בו ולדבריו ארבעה מיני דמים הם דם שהותז ויורד בתחלה כשני טיפין אדום ואחריו דם קלוח ואח"כ טפה המשחרת ודם התמצית שהוא לאחר מיתה ושני דמים הראשונים אינן מכשירין שעדיין אין הנשמה יוצאה מהם ודם התמצית גם כן אינו מכשיר שלאחר מיתה הוא ולאחר יציאת הנשמה.
